על אנדומטריוזיס, אנדומטריומה ומה שביניהם

אנדומטריוזיס ואנדומטריומה, שהם מצבים גיניקולוגיים המופיעים בעיקר בקרב נשים, הם מושגים שנכנסו לשיח הרפואי בשנים האחרונות, על רקע הפיכתו של מצב זה נפוץ יותר ויותר. מהו ההבדל בין שני המושגים, וכיצד מאבחנים את מחלה? תשובות לשאלות החשובות לפנייך.

כמה מילים על אנדומטריוזיס

אנדומטריוזיס הוא מצב גיניקולוגי – ממנו סובלנות נשים בעיקר בגילאים 25 עד 40, אם כי הבעייה יכולה “לתקוף” גם בנות צעירות בגיל ההתבגרות – בו תאי רירית רחם, הנקראים אנדומטריום, מתחילים לגדול אל מחוץ לרחם, באזורים שונים, הנפוצים מביניהם הם האגן ואיברי הרבייה. במקרים יוצאי דופן יכולים נגעים של אנדומטריוזיס להגיע גם אל הרקטום, אל המעיים או אל שלפוחית השתן. כאשר נגעי אנדומטריוזיס מתפתחים בשחלות הם עלולים ליצור ציסטה הנקראת בשפה מקצועית אנדומטריומה שחלתית. אנדומטריומה שחלתית היא למעשה אחד משלושת הסוגים הנפוצים ביותר של אנדומטריוזיס, ובנוסף אליה קיימים שני סוגים נוספים והם: אנדומטריוזיס צפקית שטחית ואנדומטריוזיס חודרנית עמוקה. שגשוג של תאי רירית רחם מחוץ לחלל הרחם כרוך בהפרשה של חומרים היוצרים מצב דלקתי באזור הנגוע. נשים הסובלות מאנדומטריוזיס מאחד הסוגים המתוארים עלולות להתמודד עם קשת רחבה של תסמינים הכוללים: כאבי בטן חזקים בזמן המחזור, בעיות בהטלת שתן ובמערכת העיכול, הפרעות פוריות, דימומים חריגים במהלך הווסת בפרט והמחזור החודשי בכלל, עייפות, בחילות ואף דיכאון.

כיצד מאבחנים את קיומה של המחלה?

החשד להימצאותה של המחלה עולה, בדרך כלל, כאשר אישה סובלת מאחד (או בדרך כלל יותר) מהתסמינים המתוארים לעיל. בדיקה גיניקולוגית, אולטרסאונד נרתיקי,CT , MRI ולפרוסקופיההן בדיקות נוספות שיכולות לאשש את ההשערה על אודות קיומה של המחלה. נשים רבות סבורות כי היסטרוסקופיהאבחנתית מהווה גם היא אמצעי לאבחון המחלה, אך ראוי לציין בהקשר זה כי הבדיקה אינה מאפשרת לבצע אבחנה וודאית של אדנומיוזיס. במסגרת היסטרוסקופיה אבחנתית, כדאי להזכיר למי שאינה מכירה את הבדיקה, מוכנס מכשיר אופטי אל חלל הרחם, במטרה להעריך את חלל הרחם ולבחון את הרירית. ההיסטרוסקופיה אומנם יכולה לסייע במתן רמזים או בהעלאת חשד על קיומה האפשרי של המחלה, אך כדי לבצע אבחנה מוחלטת יש להיעזר בכלי בדיקה נוספים כמו אלה שצויינו לעיל. אבחון המחלה הוא חשוב כדי למצוא את דרך הטיפול האופטימאלית. מאחר שהסימפטומים של המחלה דומים לתסמינים של מצבים פתולוגיים אחרים, יש לבצע אבחנה מבדלת, כדי לקבוע באופן וודאי, כי אכן מדובר באנדומטריומה או באנדומטריוזיס מסוג אחר.