תרפיה באמנות ככלי לריפוי נפשם של ילדים

ילדות ונעורים נחשבות לאחת התקופות היפות בחיים אם לא היפה ביותר. עם זאת, אלה התקופות הדינמיות והאינטנסיביות ביותר בהן עובר אדם שינויים רבים, שינויים פיזיולוגים, קוגניטיביים, מנטלים ורגשיים. גם כבוגרים תקופות מעבר או שינויים אינן התקופות בהן אנו מרגישים בנוח. כולנו אוהבים את השגרה בה דברים הם ידועים, בטוחים ואף נוחים. כך גם אצל ילדים. נפשם הרכה טרם הגיעה לשיא מבחינת התפתחות ולכן כל שינוי או אירוע יכול להיות בעל מימדים רחביםבראיה סובייקטיבית. תרפיה באמנות היא אחד הכלים להכנס לנבכי נפשו של הילד, לעומקים אשר טיפול רגשי הנעשה באמצעות שיחה לא יגיע אליו. במהלך לימודי תרפיה באמנות מתוודע הסטודנט ליצירות רבות ועומד על משמעותן ועל הדרך בה ניתן לסייע לאותו ילד להתמודד עם העובר עליו.                                                           

כל ציור הוא סיפור

במהלך תרפיה באמנות נוצר קשר בין שלושה גורמים: המטפל, המטופל והיצירה. לימודי תרפיה באמנות שמים מאוד את הדגש על אי ביקורתיות או שיפוטיות של המטפל כלפי המטופל, על התחלתו של טיפול ללא דעות קדומות כאלה ואחרות על מנת שהטיפול יצלח. אבחון על פי ציורים הוא אחד הנושאים בו עוסקים במהלך לימוד תרפיה באמנות. לאבחון ישנו חלק משמעותי בכל הטיפול, כיוון שזוהי נקודת המוצא לטיפול ולדרך המשותפת אליה יצאו המטפל והמטופל. האבחון צריך להתבסס על מספר רב של ציורים או על אבחון שנעשה בדרכים אחרות. לאחר האבחון מקבל המטפל תמונה ברורה יותר ומוביל את המטופל דרך שילוב בין ציור או עיסוק בכל אמנות פלסטית אחרת לבין שיחות, כאשר הדגש מושם על הפעילויות היצירתיות.

לממש את הדחף היצירתי

במהלך לימוד תרפיה באמנות מתוודעים הסטודנטים לחשיבות הרבה שנתנו מומחים לחשיבותה של היצירתיות. לפי דבריו של ויניקוט, בכל אדם קיים דחף יצירתי, לאו דווקא באלה המתגלים ככשרוניים בתחום יצירתי כזה או אחר. הדחף ליצור קיים גם בכל גיל, מתינוק ועד זקן. לכן, כבר עצם הוצאת היצירתיות החבויה בילד אל  הפועל היא בעלת אפקט מרפא. הוצאת היצירתיות החבויה החוצה משחררת ומפרקת ממתחים החבויים בנפש. ההתמקדות ביצירתיות אשר דרכה מדברים בעקיפין על נושאים המטרידים את הילד או הנער ולא ניתן להם ביטוי מילולי הופכת את התרפיה באמנות לכלי המסייע להגיע לעומקים ולשחרר פלונטרים אשר טיפול רגיל לא ישחרר.